דובאית צועדת עם שלשלאות ברזל לרגליה
אני אוהבת לוחמים.
אני נמשכת אליהם יותר,
אל האווירה הזו של הלחימה ואל ריח הניצחון שבאוויר..
האמת - שגם אני כזאת, ולא מעכשיו…
אני לוחמת.
מצבא הדובאיות החזק.
אינספור אתגרים לא פשוטים עברתי בחסד ה’ יתברך,
בדרכים של סלעים ומהמורות…
וכשהרגשתי שבזמן אמת אין על מי להישען,
הבנתי שזה תלוי רק בבורא העולם.
הבנתי שעליי לקום בעל כרחי ולהמשיך בדרכי,
כי מה יעזור לי להיתלות בבני אדם -
שפעם חשבתי שהם עולם וורוד שלא יעזוב אותי?!
אני כבר לא מה שהייתי.
השתניתי.
הספוג כבר איננו ספוג,
הוא התקשה ונעשה ברזל.
***
דובאית צועדת לה עם שלשלאות ברזל לרגליה.
את השריטות על פניה היא לא טורחת להסתיר,
אות לגבורה הן.
ודרך עיניה העייפות ניכר מבט רחוק אל עבר האופק
מלא ברגש אינסופי שעליו גדר נצורה,
מגינה עליו, שלא לצאת מהגבול המסומן
כדי לא לשבור את הלב שהיא חיברה במשך שנים
כדי לאחות את השברים..
היא מוגנת, הדובאית.
אנשים מדברים איתה, צוחקים ומחמיאים לה,
אבל היא…
לא יודעת כבר להגיב.
היא כבר לא נמסה ממחמאות.
היא כבר לא קונה מילים חמות.
קודרת ומכונסת היא בתוך עצמה,
מנסה לגשר בין עולמות…
ממש בקושי רב היא הצליחה לנצח את חבלי הפחד,
הינה הם קרועים לרגליה… שלשלאות הברזל,
מהן היא הצליחה בינתיים להשתחרר, לפחות לזמן מה…..
משננת היא לעצמה את חלומותיה שהיא רוצה להגשים,
לטפס על הרים, לכבוש עוד פסגות…
את הפחד היא זורקת הצידה בכל יתרת כוחה,
ובעוז מניפה חרבה.
דובאית בשלשלאות ברזל לרגליה,
צועדת לה ביער חושך אפילה…
פניה שרוטות ובגדיה מלאות באבק דרכים.
חבולה היא מנפילות הצוקים שהפחד זרק אותה מהם,
והיא בחרה שלא לוותר לו.. ולטפס מהצוקים הגבוהים,
לצאת מהתהום אליו נפלה עשרות פעמים…
מילים הן כבר לא מכשול עבורה,
הן מסתננות באופן אוטומטי בכל פעם
אפילו מבלי ידיעה.
וזו ההוכחה, כי הרי היא חסינה…
דובאית הוא שם תוארה,
לוחמת היא בתפארתה.
דמעות מזה כבר חודשים לא נראו על פניה,
ולא מחמת הקושי ההולך ודועך..
ההיפך, הקושי דופק לה על הכתפיים,
בועט, נושך,מעיק!
הדמעות רוצות לפרוץ מתוכה,
אך היא מונעת מהן לצאת.
השריון שלה יצר מעטפת ברזל
שמגינה על הלב קצת יותר מדי…
להזכירכם,
לב שנשבר ונרמס והתנפץ
ושוב הורכב מחדש פעם אחר פעם..
כבר צריך שריון פלדה
כדי שלא יוכל להתנפץ יותר..
דובאית,
את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת.
כוח ההישרדות שלך היום חזק יותר מאי פעם!
ללא ספק,
כל המכשולים הללו הוציאו לאור
את הלוחמת שבך.
זו שלא ידעת שקיימת בך עד היום.
הם גם הקנו לך את אות הכבוד,
את הדרגה הנשגבת של לוחמת העל בצבא.
אל תשכחי לחייך לתמונה,
מצלמים אותך כעת לקיר המצטיינות
של צבא הדובאיות.
את ראויה לזה.
תמשיכי.