שלום וברכה :)

סדר היום שלי מתחיל בכל בתפילה לבורא עולם, אני מתפללת שהקב"ה יגן על כלל ישראל וגם על הדובים, הדובים בבוקר לומדים לתקשר עם חבריהם החייזרים וגם לתקשר עם שאר הסביבה, יש פעמים שבהם אני משאירה את הדוב האחראי הגדול בכדי לצאת למשימה על שמירת דובים בגן.

אני מבלה את היום בללמד אותם לחינוך ולנקיון עצמי.

נשמע חוויתי מאוד! :)

חח🤪
אגב, הגן שלי נקרא גן "הדוב הטוב".

האם בבית האומנה שלך לדובים ישנן משפחות עם גורים - או שכל הדובים שברשותך הינם גורים?

יש ויש. יש משפחות כבר, ויש גם גורים. אנחנו מכבדים את כולם.

בתמונה: אם הבית דודי'לה יחד עם הדובים, בית האומנה לדובים, אשקלון. צילום: הדובאית רותה'לה.

מה את בדרך כלל מאכילה את הדובים?

טוב, אז זה הולך לפי הבוקר. ב8:30 הגורים שותים דבש, והיותר גדולים אוכלים כריך עם חמאה וריבה - מאכל האהוב עליהם ביותר, בשעות הצהרים הגורים אוכלים דייסת אורז ודבש, והגדולים גם כן.
ובערב כולם אוכלים פנקייקים.
ובן הארוחות יש ממתק סוכריית דבש (לעיסה כמובן)

איזו אם בית מפנקת!!! חבל"ז!!! :) שווה לבוא אליכם בתור דוב...

איתור דובים בסיכון

איך בדיוק אתם משיגים את הדובים לבית האומנה? כלומר, איך ומי קובע אילו דובים צריכים מקום מבטחים ואילו מהם חזקים דיים להתמודד מול סכנות באופן עצמאי?

יש דובים שהאמא שלהם נוקשת לי על הדלת ואומרת לי שלא תוכל לגדל אותו כי היא לבד, כי האבא שלו מת במלחמה.. ויש גורים שאני פוגשת ברחוב. רובם באים מהרחוב. פשוט אני אוספת אותם ומנסה להשיג מידע מודיעיני דרך הממשל החייזרי השולט ביערות.
הם לא באים גדולים.. יש כבר כאלה שיצאו לחיים ביערות כי הם יותר מגיל 18.
הם גדלים כל כך מהר

וואווו! רק לחשוב כמה מאמץ ותעוזה צריך בשביל זה. פשוט מסירות נפש של ממש!!! זה לתת את הנשמה שלך בשביל הדובים הרכים והתמימים האלה שרק מחפשים מחסה חם.. ואת נותנת את הלב שלך עבורם ומגדלת אותם בביתך הפרטי... אשרייך ואשרי חלקך!

🤭

מסכימה איתך שקשה לעזוב אותם ולהוציא אותם לחיים בהיותם בוגרים..

זה הקטע הכי קשה..

אך מה יקרה נניח, במצב בו יבואו ליער ציידים? הדובים יודעים איך להתמודד מולם?
ואם דוב נמצא בסכנת חיים - איך אתן מאתרות אותו?

הדובים שלנו לומדים כל מיני מסלולים, הבנות בנפרד והבנים בנפרד. הבנות לומדות בעיקר הוראה או גננות ויש גם שלומדות מקצוע ותקשורת חזותית; הבנים לעומת זאת לומדים אינטנסיבית קאפורה, ג’ודו, ולחימה בעזרת הציפורניים החדות שלהם.
אם דוב נמצא בסכנת חיים החייזרים ישלחו לי אות תוך שניות היכן הוא נמצא, ושאר הדובים יוצאים להתקפה!
כבר קרה לנו לצערינו שלא פעם ולא פעמיים דוב נפל בקרב, אבל אסור לנו להישאר שאננים.
אנו לא מפקירים שום דוב מאחור ולומדים תמיד לחימה יותר עדכנית בציידים, וכמובן שיש את הדובאיות שומרות היערות, אז בכלל אין מה לדאוג.

מדהים לשמוע איך אתן מכינות את הדובים לחיים האמיתיים! פשוט כמו אימהות אמיתיות!!!
ממבט של לוחמת - איך את מתארת את הקרבות שאתן נאלצות לפעמים להשתתף בהם? האם שיתוף פעולה בעבודת צוות צולחת יותר - או השיטה של דובאית בודדה בקרב?

הקרבות בדרך כלל הולכים ממש כמו באימוניםש קשה באימונים קל בקרב. אנו הרבה פעמים נקשיב ללב שלנו, לאוזנים ולחוש השישי - של הדוב החש בסכנה המיידית הקרובה.
העבודה הרבה יותר מוצלחת בצוות מאשר ביחידות, כי אם אני לבד אני יכולה להתפס. ועד שכולם יגיעו הציידים כבר יהרגו כמה דובים, לכן העבודה כצוות אפילו של שני אנשים מוצלחת בהרבה יותר ואף יעילה מאשר שאני היה בודדה במערכה.

איזו גבורה.. איזו עוצמה!!! אשרייך ואשרי דובייך.... זכית להיות דובאית!

ידוע לנו כי לגדל דובים בביתך הפרטי נכלל בשלל דברים, כמו שכנים זועמים והפגנות דובים באמצע היום ברחבת השכונה... אני מבינה שזה לא ממש נעים אחרי הכל. כל האחריות נופלת על אם בית מחלקת הדובים האיזורית.. ובכל זאת את ממשיכה לתת את הלב שלך ואת הנשמה אל התמימים הקטנים האלו.
בסופו של יום - עם איזו הרגשה את הולכת לישון?

אני הולכת לישון עם הרגשה שעשיתי את הכי טוב שלי בכל יום. לא משנה כמה השכנים כועסים, הם בסוף מבינים. וההפגנות מתפזרות לאט לאט, אז אני הולכת לישון ברוך ה' בלב שלם.

דובאית אמיתית מן המניין!!! אשרייך ואשרי דובייך שזכו לאם בית כמוך!
מודה לך מאוד על נכונותך וזמנך להשתתף בראיון, ומפיקה מכך הרבה מאוד מסרים.
הרי את דובאית גאה מן המניין!!!

כאלה הן הדובאיות המסורות שלנו. כל אחת ואחת מהן. כל אחת מגדלת דובים וגורי דובים בביתה, ומוסרת נפשה להצלת דובים ביערות ובכל מקום בעולם.

אשריכן ואשרי דובכן, דובאיות יקרות!!!